כשעברנו לגור ביפן, היו הרגלים רבים שנאלצנו לסגל לעצמנו ולשנות את דפוסי המחשבה המערבית. אחד מהם היה התפיסה שלנו כמערביים את הנעליים. לתחושתי, בעוד שאצלנו נעליים הם אביזר לבוש פרקטי מצד אחד, אך גם כאביזר אופנתי בלתי נפרד מהלבוש הכולל, הרי שבתפיסה היפנית- הוא משמש גם כאביזר להפרדה בין הפנים אל החוץ ובין אזורים מסוימים בתוך הבית.
לא פעם מצאנו עצמנו נבוכים, כשלא נהגנו בדיוק לפי כללי הנימוס המצופה מאתנו בעניין הנעליים.
אני זוכרת כקוריוז, שכבר בימים הראשונים להגעתנו לטוקיו, הוזמנו להתארח עם שלושת ילדי, והמתבגר שלי חולץ את נעליו ובוהן מציצה לה ברוב פאר, החוצה מחור בגרב..
גם אני הייתי צריכה להסתגל לעובדה שלא תמיד הנעל היא חלק מהמראה הכללי של הלבוש, בעיקר אם מדובר באירוח בייתי או מסעדה. הייתי משקיעה בלבוש אלגנטי, עם נעלי עקב שמשלימות את ההופעה ואז בהגעה למקום האירוח, מגלה שכולם חולצים נעליים, ואני נשארת עם מכנס ששוליו ארוכים במס׳ ס״מ מתחת לקרסול
אז להלן סקירה קצרה על הנימוסים שקשורים לנעליים:
קודם כל מה הסיבה שהיפניים חולצים נעליים? אז היסטורית הבתים היו קטנים ומשטחי הרצפה מכוסים בטאטמי. החדר המרכזי שימש לכל בני המשפחה גם כמקום בילוי המשפחתי, ישיבה על הפוטון סביב הקוטאטסו (תנור שסביבו יושבים), כולל ארוחות שמוגשות בחדר זה, ובערב היו פורסים את מזרוני הפוטון ומציעים את המיטות.
על מנת להפריד בין החוץ והפנים ולשמור על ניקיון הבית, כדי שמשטחי הטאטמי לא יספגו ויספחו אבק ולכלוך בוצי, (יפן מדינה גשומה, ובל נשכח שגם מערכת הניקוז והביוב התפתחו בערים בשלב מאוחר יותר) בשל כך נהגו להשאיר את הנעליים מחוץ לבית.
אבל לא מדובר היה רק בעניין אסתטי של ניקיון, אלא מהר מאוד ההבדלה בין הפנים לחוץ קיבלה גם משמעות של טהרה, לכן גם במקדשים בחלק המקורה, היו חולצים את הנעלים כדי לא לערבב בין החוץ לפנים.
כיום, עדין מרבית הדירות קטנות וחלקים נרחבים בבית מכוסים בטאטמי. כנ״ל לגבי מסעדות מסורתיות או בתי רחצה- אונסן, ריאוקן, טירות, מקומות היסטוריים, אבל כחלק ממנהג תרבותי גם בחנויות מסורתיות, משרדים ועוד, תתבקשו לפעמים לחלוץ נעליים. אפילו בחדר כושר השכונתי, התבקשנו לבוא עם נעליים ״חיצוניות״ ורק לאחר מכן להחליף לנעלי ספורט לשימוש בפנים המכון.
בכניסה לכל מקום בו תדרשו לחלוץ נעליים תמצאו מעין מדרגה נמוכה מהרצפה המרכזית, שנקראת Genkan, מדרגה שמפרידה בין החלקים בהם מותר לנעול נעליים ואלו שאסור. לפני מדרגה זו, אתם נדרשים לחלוץ את הנעליים. (ולא נהוג לשבת עליה, כדי לחלוץ, בדרך כלל יהיו ספסלים בצד לשימוש זה).
במידה ואין מדף מיוחד לאחסון הנעליים, נהוג לשים אותם בצד המדרגה, להפנות את אותם לכיוון הדלת לאחר הסרתן.
במרבית המקומות יספקו לכם כפכפי בד, קלות לשימוש שאתם במתחם, בעיקר אם מדובר בבית פרטי או מסעדה מסורתית. גם אצלנו בבית הייתה סלסלה רחבה שכללה אין ספור זוגות כפכפים לשימוש בניי המשפחה ולאורחים..
אגב, במידה ואינכם גורבים גרביים, מנומס להגיע עם זוג נקי בתיק ולגרוב אותו בזמן השהות בבית, בכפכפים.
במידה ואתם במקדש או מוזיאון, תאלצו להישאר בגרביים. במידה שהכניסה והיציאה ממקומות שונים - תקבלו שקית ניילון, על מנת שלא ילכלכו או יטפטו בפנים המתחם ועליכם לקחת אותם איתכם עד היציאה.
מאחר ונמצאים עם גרביים במקומות ציבוריים (כולל לעיתים בעבודה במשרד, בכיתה), התפתחה אופנת גרביים מפוארת ביפן. אפשר רק לקנא במאות הרשתות, והחנויות שמציעות מגוון מפואר של גרביים מכל סוג ודגם, כולל רק ״קישוטי רגל״ לנשים, שתפקידם לעטר את הבוהן או הכף רגל כשנשארים ללא נעל ועם שמלת ערב אלגנטית.
סוג נוסף של הפרדה בין אזורים קיימת בתוך החלל – בין השירותים לשאר הבית. בדרך כלל בכניסה לשרותים יהיו כפכפים המיועדים לשימוש בחדר זה בלבד ולא נהוג להסתובב איתם בשאר אזורי הבית או המלון, הן לרוב יהיו בצבע שונה ומפלסטיק. את כפכפי הבית יש להשאיר מחוץ לשרותים תמיד בצעד ליד הדלת תמצאו את כפכפי השירותים וכנ״ל ביציאה. יש להקפיד לא לצאת עם כפכפי השרותים למסדרון שלפני הדלת.
לא פעם בריאוקן, רואים זרים שמתבלבלים ויורדים לאולם ארוחת הבוקר, עם כפכפים של השירותים ...
אז שימו לב ואם יתמזל מזלכם יהיה עליהן גם ציור שמדגיש שזה של השירותים.
הבדלה בין אזורים נוספים קיימת במידה ויש גן בחצר פנימית בבית או בבית הארחה. אז משאירים את כפכפי הבד לצד היציאה אל החוץ ונועלים Geta -כפכפי עץ .
כשחזרנו מיפן אחרי מספר שנים, החלטנו שאנחנו ממשיכים עם המנהג. אבל ישראל ... ילדים נכנסים יוצאים מהבית עם חברים.. וחברים הרימו גבה בכניסה אל הבית כשהתבקשו להשיל נעליים תוסיפו לזה כלב... ולצערי כבר לא הצלחנו לשמר את העניין.
אז כשאתם בדרככם ליפו, תזכרו שגרביים זה אביזר חשוב , בלי חורים ותמיד נקיות.
(אגב בתמונה אפילו הומלס מקומי, שחי באוהל בפארק שומר על נעליים מחוץ לאוהל).
Commenti